כאב נאגר בשכבות

כאב הוא דבר שנאגר בשכבות.

כאב מתיישב על כאב ישן יותר וכמו מגדיש את הכאב הקודם.

הדימוי שיש אצלי בראש הוא כמו של רוג׳ום.

כל פעם האבנים הולכות וקטנות אבל הרוג׳ום עצמו גדל ונהיה בולט יותר. בצורה דומה על כאב גדול בשל מיקרה קשה יתיישבו גם מיקרים קטנים יותר המזכירים את הכאב באותו מיקרה. בהתחלה באמת מדובר במיקרים גדולים וכואבים, אך מספיק בודדים מהם כדי שמיקרים קטנים יזכירו ויביליטו את הכאב. 

כך למשל אם חברה טובה רבה איתי והפסיקה לדבר איתי בילדות, אני חווה כאב של נטישה ובדידות. ובהמשך בתיכון רבתי עם חברה טובה, השלמנו אך התרחקנו שוב הכאב של אובדן החברות והבדידות יתיישבו על המיקרה בילדות וארגיש גם נטישה וכאב הבדידות גם הוא מתעצם. בהמשך התרחקות מחברה באוניברסיטה יעלה כנראה את אותם כאבים, ומאוחר יותר זה יכול לקרות כבר בכל התרחקות: כאב של נטישה ובדידות כשחברת צוות עוזבת והקשר מתנתק, כאב של נטישה ובדידות כשמתרחקת מחברות ילדות. 

וכך קורה שמעבר של חברת צוות לעבודה אחרת נתפס אצלי ממש כואב, עם תחושת בדידות ונטישה, כשאצל אחרים זה רק עצב קטן וזהו.

מה שאני עושה באימון זה לאפשר להרגיש את הכאב שיש עכשיו, על המיקרה הקטן, כדי שנראה את הרוג׳ום ולא נתעלם. הרבה פעמים זה גם יביא הקלה בתחושה לשאר המיקרים, לפחות הקטנים בהם - קצת כמו להסיר אבנים מהרוג׳ום. יש הקלה.

כשיש פחות אבנים למעלה אפשר לגשת גם לאבנים הראשונות ולאפשר גם שם ריפוי.

הקונסטלציה מאפשרת גישה מהירה גם לאבנים התחתונות ומאפשר לעשות סדר ולהביא תמיכה לאותם מיקרים אשר התחילו את רוג׳ום הרגשות. אבל לא תמיד זה מתאים. 

לתהליכים הללו יש זמן וצריך לגשת אליהם ברגישות ועדינות.