המחיר הלא מדובר של טעויות

המחיר הלא מדובר של טעויות לא מעובדות בעבודה הוא המנעות.

זה נכון לטעויות ובכלל לסיטואציות שחווינו כקשות ומכווצות. האוטומט יהיה להמנע מהתחושה הכואבת, לפעמים לתת הסבר רציונלי ולהמשיך הלאה. 

רובנו מכירים את התחושה של הכבדות, העצב והעצבים בהתחלה, וככל שהימים עוברים יש עוד דברים שצריך לטפל בהם והתחושה מתכהה. עברנו הלאה.

ללא עיבוד, ובלי ההסכמה להרגיש את מה שהרגשנו בסיטואציה, בלי ההסכמה להסתכל בעדינות ובחמלה על הסיטואציה - התחושה הכואבת תחזור. יותר מזה היא גוררת איתה גם עוד סימפטומים כמו המנעות מסיטואציות דומות, רק כדי להוריד את הסיכון לחוות את התחושה הזאת שוב.

ומה קורה כשלא ניתן להמנע מהסיטואציה ולא עושים עיבוד? 

לרוב גם לא מתרחשת למידה ובמקום לצמוח באמת נמצא את עצמנו מופעלים שוב ושוב מאותם בורות.

מה הכוונה לעיבוד? האם לא מספיק להבין את הטעות ולהחליט שלא עושים אותה שוב.

העיניין הוא שלרוב הבנה לא גוררת שינוי. בטח ובטח כאשר מדובר בכאב המעלה אמירה הקשורה ב״זהות״ שלנו - כמו אני לא טובה מספיק, אני עצלנית, ועוד אמירות שלא היינו מעיזות להגיד על אחרות ואילו מצטערות על עצמנו ללא הרף. במיקרה הזה עם המון המון עדינות השינוי נוצר צעד צעד. קודם להרגיש את התחושה, ואז כשהיא מתנקה קצת אפשר לראות את כל הטוב שבנו באמת. את כל הדרך שעשינו. וככה לאט לאט. הזדמנות אחרי הזדמנות נוצר שינוי אמיתי.

איך עושים לבד? כותבים - זה זמין לכולם. הכתיבה משחררת ומנקה. ואפשר גם לרקוד את הרגש החוצה, להגיע לטיפול חד פעמי או מתמשך. אבל הכל מתחיל בהחלטה קטנה של לטפל ולרפא.